רחל שרוני
או...טו...טו...נומיה בחינוך
הפאזל המוסדי
פעם זה נראה רחוק מתמיד...והיום?
גם בתחילת שנה זו לימדו בחטיבות ביניים את "אם לא למעלה מזה" של י"ל פרץ, סיפור יפה כשלעצמו וראוי בכל מה שיכול להציע, ובכל זאת, איך זה שמזה כמה עשורים נלמד אותו סיפור בסמוך לחגי תשרי? כמה התחדשות יש בכך ללומדים ול"מלמדים"? כמה משמעותיות, התחדשות, אותנטיות, העמקה, רלוונטיות והרחבה? כמה הגשמה טמונה בכך לתלמיד ולמורה?
הגשמה - היא מגמת אתר זה, באמצעות קידומה של אוטונומיה חינוכית כוללת, במשמעות של שיתוף כלל העוסקים במלאכה בכל שלבי החשיבה, התכנון, הלמידה, היישום והמשוב. התכנית מדגישה את עיקרון הבחירה כמקדם משמעותיות והדיון בה מתייחס לנושאי "הישרדות" ו"הגשמה", ומציב במרכז את עובדי ההוראה - חוד החנית של המערכת.
"גדלתי בבית שבו אני לא הכי אינטליגנטי. זה לא אומר שאני טיפש, אבל אני מודע למציאות", אומר אברהמי. "התוצאה היתה שלמדתי לנהל אנשים יותר אינטליגנטים ממני" - אלה דבריו של מנכ"ל WIX, אבישי אברהמי בראיון בדהמרקר. הדגשתי בדבריו את הגישה השונה כל כך מזו הנהוגה כלפי מערכות חינוך. יש משמעות להבנה שמנהלים במערכות חינוך אנשים "יותר אינטליגנטים" בין אם הם מורים או תלמידים. כדי שאכן יהיו המורים חוד החנית של מערכות חינוך, חשוב לאפשר להם לנהל "רמות אינטליגנציה" שונות, ולאפשר להם לטפח סוגים שונים של אינטליגנציה. חשוב לאפשר להם... זו תמצית תכליתה של תכנית האוטונומיה החינוכית הכוללת.
האתר מתאים, בגישתו ובתכניו, למעגלים וסביבות חינוכיות אשר רלוונטיות ומשמעותיות מנחים את פעולתם.
מה מעניין בירושלים?
"לא מעניין אותי שום דבר בירושלים" כך בלי להתבלבל ניגש אלי התלמיד ואמר.
בניסיון לבדוק אם כבר ויתר על ירושלים, ואם מבין את משמעותה של עיר הבירה הזו שלנו כלפי פנים וכלפי חוץ, די מהר הבנתי שאין... אין נושא הקשור בירושלים שהנער הזה מעלה בדעתו כאפשרות ללמוד ולכתוב אודותיו עבודה. גם ניסיונות שלי להציע אפשרויות לבחירתו, נדונים מראש לכישלון.
חצוף? אולי כן ואמיץ? "מה כן מעניין אותך?" שאלתי. הופתע שהאפשרות לבחור בנושא בית"ר ירושלים בעקבות הנושא המעניין אותו, היא אפשרות קבילה ומאוד מוערכת. כך הפכה ההתעניינות הרבה שלו בכדורגל לתחום לגיטימי לחקר, למידה ושיתוף באמצעות עבודה. כמה ניתן ללמוד על ירושלים ובכלל כשנקודת המוצא שלך היא כדורגל? מסתבר שהרבה מאוד.
שמחתי ללמוד תחום חדש, כמו גם תחומים חדשים לי בנושאים שבחרו תלמידים אחרים וכתבו אודותם עבודות.
יותר מכל, שמחתי לשתף את התלמיד הכן והאמיץ הזה בעניין הרב שדבריו עוררו אצלי. עוד שמחתי שהייתה זו בעבורו למידה משמעותית, עוד לפני סיסמאות וגימיקים כאלה ואחרים.
היה זה לפני מספר עשורים. בכיתות מלאות, יזמנו תכנית לשכבת כיתות ח', המזמינה אותם לבחור נושא לעבודה בזיקה לנושא המרכז לאותה שנת לימודים. מחצית השנה עסקנו בהיבטים של בחירה, איסוף מידע, מיונו וארגונו ועד כתיבתה של העבודה. המחצית האחרת של השנה הוקדשה להרצאות התלמידים ומשוב עמיתים על היבטים של הצגת הנושא ודרכי ביטוי ובהתייחס לתכנים החדשים שנרכשו - גם המחוון למשוב, נוסח עם הלומדים.
בשעה שבועית אחת ובכיתות מלאות הייתה זו רק נגיעה...אבל כזו הנותנת לכל אחד מקום שווה ומזמין. תכנית זו, במאפייניה הייחודיים צמחה בבית הספר, ושותפות לה היו מורות שלימדו באותה שכבת גיל. לא מעט התלבטויות ליוו את התהליך, התמודדות עם אתגרים וגם תחושה שפועלים כדי שהעשייה תהיה משמעותית לילדים, שיפיקו את המיטב. על הדרך... התהליך היה מאוד משמעותי גם לנו - המורים.
אמת מארץ תצמח
"אמת מארץ תצמח" נאמר בתהלים, ובפתיחה ל"מסילת ישרים" אומר הרמח"ל שלא בא ללמד את הקוראים דבר חדש, "אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול". נקודת מוצא זו מייצגת כבוד רב והערכה שרוחשים לאוכלוסיית הלומדים, בין אם הם עובדי הוראה או אחרים, יש בה הערכה רבה לידע הרחב ולניסיון המקצועי שלא יסולא מפז. מורים אוהבים את הגישה הזו כלפיהם ומעריכים אותה, הם מרגישים משמעותיים ופועלים בעבור עצמם, לכן, קל להם הרבה יותר לצאת לדרך.
בהינתן ההזדמנות, פותחים המורים את סגור ליבם ואומרים את אותם עקרונות ונושאים שיש בהם כדי לקדם את המערכת ובה בעת להעניק להם עצמם משמעותיות, הא בהא תליא.
בתפילת מורים שבראש עמוד זה מבטאים מורים, בלא מעט כאב, את הנושאים שחשוב להם לקדם במערכת החינוך. כאשר הם מבקשים "להציל נפשות" הם מבטאים אחריות גדולה כלפי תלמידיהם, הדרישה ל"מעורבות בכל" מבטאת נכונות לעשייה רבה, והבקשה "לעבוד בהתאם לאופיי ואישיותי" אומרת: הקשיבו לי וראו את הטוב שיש לי להציע. וכל כך הרבה יש להם להציע... משתמע מכך, שיותר מכל צריך לשמוע את העושים במלאכה ולאפשר להם לעבוד. עקרונות האוטונומיה החינוכית הכוללת - מאפשרים זאת במתן הזדמנות שווה לכל אחת ואחד מהעושים במלאכה ובקבלת הגיוון והשונות בתהליכי היישום. בעבור כל אחד זוהי הזדמנות למימוש ולהגשמה אישית, כי היא זו שמקפלת בתוכה את האחריותיות ואת הפוטנציאל להצלחה מערכתית.
במאמר "אמני שיקול הדעת" מתבססת אורית שורץ פרנקו על גישתו של הוגה הדעות החינוכי ג'וזף שוואב, הטוען כי "יש להעניק למורים אוטונומיה רבה יותר בכיתתם, כמו גם לאפשר מעורבות שלהם בתהליכי קבלת החלטות שעניינן מדיניות החינוך... הבחירה מה ואיך ללמד... אסור שהתכנון של הלימודים ושל השינויים יתבצע רק במגדל השן האקדמי – ו"יונחת" אל השטח... " לאחרונה, הקול הזה הולך ומתחזק.
אנשי חינוך רבים, מקצועיים ואיכותיים, פועלים יום יום במערכת . עם רבים זכיתי לפעול במשותף, בחשיבה ובעשייה חינוכית שכל כולה חיפוש אחר הנכון, הטוב והמיטיב - ועל כך אני מוקירה מקרב לב ובתודה רבה.