רחל שרוני
או...טו...טו...נומיה בחינוך
הפאזל המוסדי
הפאזל המוסדי - מבנה ועקרונות פעולה
Helvetica Light is an easy to read font, with tall and narrow letters, that works well on almost every site.
דיון נרחב מתקיים על מה להציע לשר/ת החינוך החדש/ה... מאות משפטי המלצה, גם כאלה שנאמרים כבר כמה וכמה עשורים, ובחלקם אף יושמו כך או אחרת, ועדיין נותרנו באותו המקום ואף דישדשנו לאחור. בצד זה, יש וויב גדול של יזמות חינוכית הנובע בעיקר מהמסד בעידוד נרחב של רשויות מקומיות, ובכך מסתמנת מגמה המציבה אותן במרכז קבלת ההחלטות.
נראה שמגמת התחזקות הרשויות המקומיות בענייני החינוך בתחומן, תמשיך ותתעצם. ההצלחה טמונה בעיקר במידת מרחב הפעולה העצמאי שיינתן למורות ולמורים בהיבטים של: להציע, ללמוד, להגדיר מה נכון, לבחור, לפתח, ליישם ולערוך תהליכי משוב ובקרה איכותיים לתהליכים שלהם. זה נשמע אולי מרחיק לכת... אבל תחשבו פינלנד... מה קרה כשנדרשו לחסוך במשאבים וניתקו את כבלי ההטמעה ההיררכית? אילו מעבדות חינוכיות צמחו שם? איך קרה שכל כך הרבה רצו להשתלב במערך עובדי ההוראה, מה שמקדם בדר"כ שיפור איכותי.
"איכותה של מערכת החינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה" – האמנם?.. בהפניית הזרקור אל המורים במערכת שהשגייה רחוקים מלהרשים באיכותם, יש בכך כדי להציב אותם כאחראיים למצב העגום. ואולי כדאי להציע את הביטוי: "איכותה של מערכת החינוך אינה יכולה לעלות על איכות המנהלים אותה במידת הקשב שלהם לצרכי מוסדות החינוך והיכולת שלהם לאפשר לסגלי ההוראה לבטא את כל מה שהם יודעים לעשות טוב מכולם" פחות קליט מהביטוי הקצר, אולי נכון ממנו?
ההיגד הישן מבטא תפיסה די נוכחת הטוענת, כי המורים אמורים לדעת מה שמלמדים אותם... כמעט רק מה שמלמדים אותם... וכך מתגבשים להם מנגנונים ותתי מנגנונים ותתי תתי מנגנונים של מלמדי מורים, כותבי תכניות, מפתחי מיזמים, מערכות הטמעה והמתנה המתוקה מכולן: הערכות, בקרות, משובים והמון, המון טפסים. המון. כל כך הרבה מנגנונים, כל כך הרבה משאבים שכבר הופכים ל"אבן ריחיים" על צוואר המורים, גם על הטובים שבהם... ויש הרבה.
הביטוי המוצע כאן, נותן בידי המנהלים והמורים את היכולת לעבוד, ופתאום מתגלה הקסם... מורים מצליחים להוכיח את היכולת המיטבית שלהם, באחריותיות גדולה, מתרבים שיתופי פעולה בתוך ומחוץ למוסדות החינוך, המורים חווים תחושת הגשמה וביטוי לייחודיות של כל אחד... כך מזדקף הגו בתחושת ערך אישי ומקצועי ואז מתגלגל הפלא ללומדים, למערכות יחסים עם הורים ועוד ועוד.
כך גם ניכר צורך פוחת והולך במנגנונים רבים מדי. יותר משאבים עשויים לזרום למקום החשוב באמת, משאבים בכח אדם (בזכות מי שיכולים להמיר את העסקתו במנגנון ולהשתלב בהוראה) ומשאבים כלכליים.
מודל הפאזל המוסדי רואה את עובדי ההוראה כ"חוד החנית של המערכת" וכדי לבסס עוד את מעמדם הוא מקדם אותם כשותפים מובילים בכל צמתי העשייה החינוכית. חשיבותה ללא שיעור של "תבונת העשייה" שלהם הנובעת מידע נרכש באמצעות ניסיון יומיומי, היא נקודת המוצא לעשייה החינוכית על כל שלביה. עובדי ההוראה הם הבסיס הרחב של מערכת החינוך, הם המסד שבלעדיו אין פירמידה – הם השחקן הראשי, וככזה חשוב לאפשר להם להתבטא ולפעול.
מודל הפאזל המוסדי מוצע כפלטפורמה המאפשרת לכל מורות ומורי בית הספר להציע, לכוון, ללמוד וליישם תכניות ונושאים בעלי משמעות וערך בסביבה החינוכית בה הם פועלים - הוא פועל יוצא של כל מה שמייצגת האוטונומיה בחינוך
זו הזדמנות להציב את מורות ומורי מוסדות החינוך במרכז העשייה החינוכית כמחוללי שינוי מערכתי.
הנעת התהליך מזמינה את המורים לעסוק בהשאלה הבאה:
מה חשוב לך לקדם בסביבה החינוכית?
ואם נחזור לרישא, להמלצות לשר החדש עם כניסתו ללשכה, ממליצה לטמון עמוק במגירה את המנטרות שהביאונו עד הלום. במקומן, הציגו תכנית מוגדרת ברלוונטיות שלה, ביתרונותיה, בשיתופי הפעולה שהיא מציעה, בייחודיות ובמידת ההשפעה שלה. ככל שתהיו שלמים עם התכנית ומשוכנעים באיכותה, כך תגבר האסרטיביות המקצועית שלכן ושלכם בהגדרת המשאבים הנדרשים.
כך עובדים - מהלך התכנית
5
מסכמים
- סיכום בקבוצות המשימה והצגה במליאה: תובנות, הצלחות, טווחי למידה
- תוך כדי...מתבססת הפילוסופיה החינוכית, לומדים להגדיר את ה"דרייב", לא באופן תיאורטי גרידא...
- מחשבים ומטייבים מסלול
4
מיישמים
- מיישמים, מתאימים מענים לצרכים משתנים, מפעילים את כל היצירתיות המקצועית והאנושית להתמודד עם אתגרים.
- שילוב מומחים, אזרחות פעילה וכל מה שהתכנית מאפשרת בהזדמנויות שנקרות בדרך.
- עורכים משובים פנימיים תקופתיים - צמתים רפלקטיביים.
3
ביסוס ושיתוף
- מגבשים תכנית יישומית, מבססים שיתופי פעולה תוך וחוץ מוסדיים, מגדירים לוחות זמנים, מקורות השראה אקדמיים ואחרים, מגדירים צרכים ומאתרים משאבים. קשרי קהילה.
-כל קבוצת עמיתים שותפה לתכנון והובלה של אחד ממפגשי המליאה
2
פאזל מוסדי
- יוצרים תצריף מטאפורי או מוחשי, בו כל אחד מחלקיו מייצג את הנושא הנדון באחת מקבוצות העמיתים
- המלצה להציג את התצריף לצד או במקום ה"אני מאמין המוסדי" ולעדכן אותו מעת לעת.
1
בוחרים ומתכננים
- במליאה מציעים נושאים לקידום בסביבה החינוכית
- מתגבשים לקבוצות עמיתים מתחומים מגוונים
- מגדירים יעדים, בעלי תפקידים, דרכי הפעולה, טווחי הלמידה, מקורות השראה, שיתופי פעולה, יישום והערכה. זיקוק הנושא.
- מפגש של כל קבוצה עם ההנהלה לשיח היתכנות יישום התכנית והגדרת צרכים ומשאבים.
I'm a paragrap
אמיל"יא - אז מה יוצא לנו מזה? איך?
באנו ללמוד מכם ואתכם - מפגש של עובדי הוראה עם מסר זה, פורץ את הסכר ומניב תובנות, כיוונים, רעיונות ותכניות שכמעט רק הם מסוגלים להציע בעושר בלתי נדלה, באחריות וברצון לפעול בשיתופי פעולה, כי אמת, מארץ תצמח (תהילים פ"ט) כבר נאמר במקורותינו... וה"ארץ" לענייננו היא המסד והבסיס שרק מוסדות החינוך והפועלים בתוכם, מייצגים. הרווח והתועלת היא העצמה מקצועית ואישית של מורות ומורים, שהיא היסוד להצלחה מערכתית.
"כל הדרכים מובילות לרומא..." וכל הנושאים הנבחרים על ידי המורים, מקדמים דיון עומק בהיבטים של מהות החינוך, כולל מה עושה אותו מעודכן, רלוונטי, מקצועי ומותאם. כשמפסיקים לחשוב במקום המורים, מתגלה פתאום הקסם, אותה אחריותיות של המורים, המקדמת חשיבה, למידה, איתור ובנייה של תכניות בעלות ערך ומשמעות ללומד וגם למלמד. פתאום שיתופי פעולה עם ה"עולם האמיתי" שמחוץ לקירות הכובלים של כיתה וספרים, כמו גם שילוב טכנולוגיות הם לא עניין כל כך מסובך.
אור חדש מאיר את איכויות עובדי ההוראה- סביב השולחן לדיון אודות היתכנות יישום התכנית המוצעת, נוצר שיח חינוכי חדש ומתפתח, המאיר באור אחר את איכויות כל אחד מהשותפים. באווירה זו מתחלפת ההיררכיה האנכית ב"היררכיה אופקית", שיש בה התגייסות כוללת לקידומם של מהלכים ותכניות.
נוצרים מוקדים של ידע ומומחיות בנושאים הנבחרים בכל אחת מקבוצות המשימה – בזכות החקר, התכנון, הלמידה, שיתופי הפעולה, היישום והמשוב שעליהם שוקדים חברי כל קבוצה.
מתבססת סולידריות במקום תחרותיות ומתפתחים שיתופי פעולה אותנטיים בתוך מוסדות החינוך ועם גופים וגורמים בקהילה.
התהליך משולב בפיתוח המקצועי, והופך אותו לעדכני ורלוונטי. שוב לא כולם יודעים מה המורים צריכים, ומפתחים בעבורם תוכניות אינסופיות. כאן, מורות ומורים מנווטים את הלמידה הרלוונטית להם. הם אלה שמאתרים מענים, מתייעצים ואז בוחרים מבין חלופות ומומחים.
כבר פחות מדברים על "הכנת התלמיד" לעתיד עמום ולא ידוע, כי אם רק נדע להיות עדכניים למה שההווה מציע, דיינו ושוב דיינו, והעתיד ימצא אותנו מוכנים מתמיד.
שוב לא נדרשת אחידות (שממילא לא מתקיימת גם כשנדרשת) ב"שפה", בתכניות, במיומנויות ועוד... כאן מוערכות החוזקות האישיות המאפיינות כל אחת ואחד מאנשי הצוות והתרומה הייחודית שלהם.
הזדמנות להגדרה מחדש של הפרופורציות בין מנגנוני המטה לבין מוסדות החינוך בהטיית המשאבים הנדרשים לפעולתם המיטבית של מוסדות החינוך.
ועיקרו של דבר: הפרקטיקה היא זו המאיצה תהליכים של משמעות. בכך, גובר ומתבסס מעמדם של המורות והמורים ושל מנהלות ומנהלים לקידומה של מערכת איכותית הרבה יותר.
מצטרפים למסע?